אין מעבדה וסביבת עבודה תקנית שאין בה מנדף. מנדפים הם סטנדרט של חובה בכל מקום בו מתעסקים עם חומרים שעלולים להוות סכנה לעובדים, לסובבים, לסביבה, ובכלל. מנדפים הם אפילו דרישה במסעדות, אז בטח שכאשר עובדים עם חומרים כימיים וביולוגיים שמסכנים את הבריאות, צריך לייצר סטנדרט להגנת העובדים.
השימוש במנדפים הוא לא שאלה של רצון. מדובר לעיתים קרובות בעניין של חיים ומוות, אם לא בעניין של פגיעה רצינית בבריאות. ישנם תקנים חמורים המסבירים את הדברים בצורה מלאה, אך כל מי שמתעסק בתחום בצורה מקצועית יודע ומבין – רגע אחד של חוסר תשומת לב וכל הסיפור נגמר, מה גם שיש חומרים שגם עם כל תשומת הלב שם, הם פשוט מטבעם יוצרים נזקים עזים לבריאות האדם, ואם לא מנדפים אותם בצורה ביולוגית (או כימית) – זה פשוט מסוכן מדי.
הטיפול בחומרים מסוכנים
יש חומרים אשר מהווים סכנה רק בריכוזים גבוהים. חומרים אחרים יכולים להיות מזיקים, ואפילו קטלניים, גם בחשיפה מזערית לכמויות קטנות בלבד. אנחנו רוצים להיפטר משני סוגי החומרים, ובעצם לא לקחת סיכון. גם אם חומר נדיף זה או אחר ידועים בכך שפוטנציאל הנזק שלהם קטן ודורש הצטברות של חומר רב, הרי שאנו לא רוצים לקחת סיכונים מיותרים, בטח כאשר מדובר בבריאות שלנו.
המנדפים הביולוגיים בנויים כחלל עבודה סגור. בתוך החלל ישנה שאיבה וסינון של האוויר באופן מתמיד, כך שכל חומר מסוכן שמתנדף ומחפש את דרכו לאוויר נשאב ונקלט דרך פילטרים ברמה הגבוהה ביותר. מדובר בפילטרים עם צפיפות נמוכה יותר 0.3 מיקרון, בכדי לבטל כל אפשרות של דליפת חומר מסוכן, כימי או ביולוגי, למרחב, ומהמרחב לריאות שלנו, לריריות שלנו, ופשוט מונע כל מפגש של חומרים מסוכנים עם האדם.
איזה מנדפים מתאימים לאיזה פרויקט?
כאן מדובר בתחום עיסוק בפני עצמו, מומחיות שדורשת ידע רב והכרות עם המנדפים החדישים ביותר. אנו יוצרים תרכובות וחומרים חדשים במעבדות, והתגובות שלהם עם חומרים אחרים, טבעיים או מסונתזים, גם הן משתנות המחקר הזה דורש הגנה רבה והתאמה של מנדפים בצורה מקצועית.
מנדפים ביולוגים או כימיים הם לרוב הפיתרון, תוך הבנה של אופי העבודה השוטפת ואיזה טכנולוגיה תתאים בצורה הטובה ביותר, וזה נעשה בשיתוף פעולה עם מומחים מהתחום.